מנורה מבטחים החזקות בע"מ נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

מונחת בפני תביעת שיבוב שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 1.10.2010 בצומת שבעיר אילת ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

אין חולק כי ארעה תאונה בין שני כלי הרכב, אך יש חולק באשר לנסיבות קרות התאונה והאחריות בגינה. כמו כן, שני הנהגים המעורבים בתאונה אישרו כי במקום היה שוטר שכיוון את התנועה, אולם כל אחד טוען כי השוטר נתן לו את הזכות בדרך.

העידה בפני עת/1 (להלן: "עת/1") שהינה נהגת רכב המבוטח אצל התובעת (להלן: "רכב התובעת"), כמו כן העיד עה/1 (להלן: "עה/1") שהינו נהג רכב מסוג כבאית המבוטחת אצל הנתבעת (להלן: "הכבאית").

עיקר טענות הצדדים:

לטענת ב"כ התובעת, עת החל רכבה לבצע פנייה ימינה בהתאם להוראת שוטר, החלה הכבאית בנסיעה, ופגעה ברכבה.

לשיטתו, שוטר אשר כיוון את התנועה סימן לרכב התובעת לפנות ימינה, ובעת הפניה בצומת החלה הכבאית, אשר עמדה ממול לפנות שמאלה, ופגעה ברכב התובעת.

זאת ועוד, עה/1 מודה כי סטה לעבר הנתיב הנגדי, לא הבחין ברכב התובעת ופגע בה, ועל כן יש לייחס לו את מלוא האחריות לתאונה.

לטענת ב"כ הנתבעת, הכבאית החלה בפנייה שמאלה תוך שנהג הכבאית מכוון על ידי שוטר תנועה במקום, ובמקביל רכב התובעת היה בפנייה ימינה וכך ארעה התאונה.

לשיטתו, עה/1 הוא זה שקרא לשוטר שיפנה לו את הדרך בצומת, ובעת הפנייה שמאלה התרחשה התאונה.

לטענתו, הואיל והשוטר לא זומן לעדות, התובעת לא עמדה בנטל המוטל על שכמה.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – מי אחראי לקרות התאונה – למי מהנהגים שבדרך הייתה זכות הקדימה בצומת?

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי לחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים בתאונה, באופן שבו מירב האחריות בשיעור של 70% רובץ לפתחו של עה/1.

הנני להבהיר לב"כ הנתבעת המלומד כי בית המשפט ער לכך שבמשפט האזרחי השתרש הכלל – "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג' יא). דהיינו, כאשר פלוני תובע את אלמוני, מוטלת עליו החובה להוכיח בראיות כי אכן אלמוני חייב לו. הגם, שעל שכמו של התובע מוטלת אף חובת השכנוע. שהרי, מידת ההוכחה במשפט האזרחי היא הטיית מאזן ההסתברות למעלה מ- 51%, בעל דין שיזכה במשפט, לאחר הליך של שמיעת ראיות, הוא זה אשר שכנע את בית המשפט כי נכונות גרסתו מסתברת יותר מזו של יריבו.

בענייננו, עת/1 בעדותה אמרה כי היא הגיעה עם רכבה לצומת והחלה בפנייה ימינה, כאשר ממולה עמדה הכבאית. ואמרה (עמ' 3): "... מולי עמד מנוף רכב של כיבוי אש, ולא נסע, כשהתחלתי בנסיעה גם הוא החל בנסיעה, עצרתי את הרכב, כעצירה מוחלטת, והוא המשיך לנסוע, ולא שם לב שאני נמצאת שם, והוא נכנס בי, אנשים צעקו לו שיעצור, והוא המשיך לנסוע הייתי צמודה אליו ... גם שירדנו מהרכב, הנהג התנצל והוא הסביר לי שהרכב כל כך גדול והוא לא מצליח לראות...".

כמון כן, שנשאלה האם ראתה את הכבאית השיבה (עמ' 4): "כן. ראיתי שהוא מתקדם לעברי. הוא היה צריך להיות בעצירה מוחלטת, ואז הרמתי את הבלם...".

עת/1 בטופס הודעתה גוללה את פרטי התרחשות התאונה, והדגישה כי ברגע הפגיעה הרכב שלה היה במצב עצירה.